ארכיון פוסטים מהחודש "מרץ, 2009"

הקשר בין מיחזור וחינוך

יום ראשון, 29 במרץ, 2009

הוריי חינכו אותי לא להשחית רכוש. אז אני לא משחיט.

הוריי חינכו אותי לא להרים דברים מהריצפה. אז אני לא מרים.

הוריי חינכו אותי לא למרוח את הלכלוך על הבגדים. אז אני לא מורח עליהם.

הוריי חינכו אותי לא להתיחס לרכוש שלי בזלזול. אז אני לא מתיחס אליו כך.

הוריי חינכו אותי לא לזרוק זבל על הריצפה. אז אני לא זורק זבל על הרצפה.

הוריי לא חינכו אותי לחסוך במים, אז אני לא חוסך.

הוריי לא חינכו אותי להמנע משימוש בחומרים מזהמים, אני אני לא נמנע משימוש בהם.

הוריי לא חינכו אותי למחזר, אז אני לא ממחזר.

ההורים שלי חינכו אותי לזרוק את הזבל לפח. בבית הספר הייתי אחד היחידים שזרק את הזבל לפח, אני לא יודע אם זה בגלל שלמדתי בסביבת חסרי נימוס באופיהם, או מכיוון שלא חינכו אותם כראוי. אבל אני? זרקתי לפח. כמו שחינכו אותי. כדי לא להרע את הסביבה… האנושית.

והינה כאן הבעיה: למה לזרוק לפח כשאפשר למחזר? הרי, אם ממחזרים אפשר לחסוך פגיעה בסביבה. אבל אני לא ממחזר. כעת, אני שואל את עצמי- למה? האם זה מכיוון שלא חינכו אותי לכך? סביר שלא, הרי אני הייתי שמח למחזר. הסיבה היא אחרת – אין לי תשתיות נוחות לכך. זה אומנם נשמע כמו תירוץ זול לעצלנות אבל לא רק זה בכך.

הינה כמה משפטים שיבהירו את העניין:

מה יותר קל – לצאת לעבר רחוב אחר בכדי לזרוק עיתונים, או לזרוק לפח שנמצא צמוד לבית שלי?

לצאת לרחוב אחר בכדי לזרוק בקבוקים, או ללכת לפח הצמוד לביתי בכדי להשליך אותם?

לנסוע לשכונה אחרת בכדי למסור בקבוקי זכוכית למחזור, או לזרוק בפח שליד הבית שלי?

ומה יותר קל, לנסוע לקצה השני של העיר בכדי להשאיר שם במרכז כלשהו את הציוד הכבד שלי (אלקטרוני \ רהיטים) אשר אינו בשימוש, או לזרוק לפח… שאם כבר ציינתי, ממש צמוד לבית שלי?

למה באזור אחד בעיר שלי יש רחבה שלמה שבה ניתן לשים מוצרי אלקטרוניקה שמישים, מקולקלים למיחזור, זכוכיות, בקבוקים, צעצועים להעברה, בגדים להעברה, קרטונים ועוד שלל דברים ובאין את זה בשאר העיר? שניים בכל שכונה. זה עשוי לגרום לתושבים למחזר.

בעודי מחפש לינקים בכדי לפרסם כאן מצאתי לינק מעניין שהחלטתי לכתוב עליו מעבר לפרסום הלינק. (אז הינה הוא). מתוארת שם שיטה מעולה בכדי לגרום לתושבים לרצות למחזר. כל מה שהם צריכים לעשות זה לחלק את הזבל שלהם לשתי שקיות שונות, אחת של דברים שניתן למחזר ועוד אחת ופשוט לזרוק אותן לפח. הכל הודות לטכנולוגית הפרדה. אגב, מישהו יכול להסביר לי למה לא שולחים למזבלות מכונות כאלו שימחזרו את מה שכבר במזבלות?

הרעיון מצא חן בעיני כמעט כמו הרעיון הנפלא שקורה בקוריטיבה – יש נגישות מעולה למחזור וכל מה שצריך זה רק להפריד את הזבל והודות לתשתיות הנוחות התושבים ממחזרים, כאשר כתגמול הם מקבלים אפשרות לנוע בחופשיות ברחבי העיר באמצעות תחבורה ציבורית ללא תשלום. כך שלמעשה העיר קונה את הזבל של התושבים שלה (נשמע דיי מוזר, אבל עובד בגדול).

אתם מוזמנים לשמוע עוד על העיר קוריטיבה בתוכנית של ניצן הורוביץ בפרק אגדה אורבנית.

מכירים עוד פתרונות? כתבו! כשאמצא פתרונות נוספים אכתוב על כך.

והינה קצת לינקים:

בנק המיחזור – כמעט כמו בקוריטיבה.

שימושיות ירוקה – מיכלי מיחזור

שימושיות ירוקה – המדגישן

המשך לשימושיות מיכלי מחזור

צרכנית נבונה

יום שבת, 28 במרץ, 2009

-פוסט זה הנו פוסט עילג שפורסם רק כי צריך לפרסם משהו.

עד כמה אנחנו משתכנעים ממסרים פרסומיים?

אני אתמקד בעיקר במשפטים המלהיבים שאמורים "להדליק" אותנו אבל ישנם מסרים נוספים – שמלחיצים אותנו, שמפחידים אותנו, שמשעשעים אותנו, וזאת במטרה הפשוטה – למכור.

בספר "שיווק באינטרנט" של ד"ר רוני הורוביץ ואריאל הוכשטדט, אשר קניתי לפני כמה שנים, באחד הכרכים ישנה טבלה של מילות כח (מילות עוצמה, הבטחה, רגש, הגיון וביטויים מושכים) אשר עלינו לשלב אותם בקופירייטינג של האתר במטרה למכור. באופן דומה י' קורן (שאכתוב כבר בעתיד על מבריקותו במכירה באינטרנט) מציע כבונוס לרוכשים של ספרו Adwords Secrets קובץ נוסף המכיל 100 מילות כח אשר ניתן ואף מומלץ לשלב במודעות הגוגל אדוורדס שלנו. שוב, במטרה למכור. רק שהפעם המכירה היא הלחיצה.

אבל האם מילים עובדות עלינו עד-כדי-כך?

סביר להניח שכן.

זה מה שגורם לי לתהות בנוגע לסיטואציה הבאה:

היא (בת 7) צופה בטלויזיה. ערוץ 81 – לוגי. ערוץ נפלא, תוכניות חינוכיות שילדים באמת אוהבים!

יש פרומו לתוכנית חדשה בשם "שלישית דה גמא", או משהו כזה. בכיכובם של אילן רוזנפלד, קובי פרג' ועודד פז. המוכרים לילדים כ"שלישית הפיג'מות" – הפיג'מות היא תוכנית מצחיקה למדי אשר יכולה לשעשע גם מבוגרים (בעיקר מכיוון שיש שם הרבה בדיחות לקהל המבוגר יותר, ולכן לדעתי מרבית הצופים של התוכנית לא מבינים הרבה מן הבדיחות המופיעות בה).

בפרומו תוארו הקומיקאים, כמעט ללא מחשבה שניה, "השלישיה המצחיקה ביותר בטלויזיה".

הילדה עונה בתגובה "אבל הם בכלל לא הכי מצחיקים".

כן, על אף היות הילדה ילדה (…) פרסומאים "ממולחים" פשוט לא מצליחים "להאכיל אותה לוקשים" אשר היו עובדים בקלות על מרבית המבוגרים.

והרי, עושים לנו את זה בפרומואים כמעט לכל התוכניות. בעיקר בריאלטי, אחר כך בתחקירים ולבסוף כמעט בכולם. כי לנפח את האמת תמורת רייטינג זה הגיוני.

השבוע דיברתי עם חבר על הפרסומות של קרלסברג: "אנחנו לא עושים משלוחים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו המשלוחים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים שיתוף בין דיירים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו השיתופים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים ברי כדורגל, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו ברי הכדורגל הטובים ביותר" וכו'. אבל מה שמעניין אותי זה המשפט שלהם על אותו העקרון: "קרלסברג- ככל הנראה הבירה הטובה ביותר". מה?! ככל הנראה?! "אני בטוח שבארץ היו אומרים פשוט 'הטובה ביותר'" אמרתי. אז החלטתי לכתוב את הפוסט הזה. ניגשתי אל מזבלה והתחלתי לחפש פרסומות כאלו. חיפשתי, חיפשתי, חיפשתי והתעצבנתי שאני לא מוצא כאלו. "איך זה שהם לא אומרים שהם הטובים ביותר?"שאלתי את עצמי.  עד שהבנתי. רגע, העובדה שאמרתי שבארץ היו מגדירים את עצמם כטובים ביותר סתם נבעה מתוך סטיגמה שהטלתי על הפרסומאים כפרסומאים (ועוד ישראלים).

הפרסומאים בהחלט מספרים מה טוב במוצר (גם אם הם מציגים את התכונה הטובה וחצי שלו) אבל הם לא אומרים שהם הטובים ביותר. אבל בכדי להחזיר את הדעה הקדומה שלי אומר שסביר שלולא החוק שמגביל אותם – הם היו עושים זאת מזמן.

זה היה אמור להיות פוסט קצר על אותה הילדה עם קריצה לשיחה שלי על קלסברג שבן רציתי להציג דוגמאות למה שחשבתי לנכון. אך במהלך כתיבת הפוסט – הבנתי, הפרסומאים יאמרו הכל בכדי שנקנה את המוצר ויפעילו עלינו שלל טריקים, אבל על החוק הם לא יעברו. איזה מזל שיש חוק. אחרת עוד היו מצליחים לעבוד עלינו ולגרום לנו לקנות דברים שאנחנו לא צריכים… מאין עולם קפיטליסטי שכזה. אבל מזל שיש חוק.

הילדה הזו היא פשוט צרכנית נבונה. לא משתכנעת ממה שאני, שישבתי לצידה, כן השתכנעתי. היא עם האמת שלה. האם אני דפוק? האם כולנו?

רט"ן – רדיו טלפון נייד

יום שישי, 27 במרץ, 2009

על פי וויקפדיה המונח העברי לטלפון סלולרי הוא רט"ן ( רדיו טלפון נייד). הפעם הראשונה והיחידה ששמעתי\קראתי את המונח הזה – הייתה בוויקפדיה. אז מה אני כן מכיר? "סלולר", "סלולרי", "נייד", "טלפון", "טלפון נייד", "טלפון סלולרי", "שח-רחוק" (אמממ… כן), ולסיום "פלאפון".

לא, הכוונה היא לא לרשת הסלולרית פלאפון. אלא למכשיר הטלפון הנייד עצמו. הוא מתהדר בכינוי המשונה למקצת "פלאפון". למה? זה קרה פשוט מאוד ע"י החדרת המותג היטב לצרכנים. ולא, לא כי פלאפון הם גאוני פרסום (והם לא, אומנם הפרסומות שלהם טובות, אבל הם לא גאוני פרסום), אלא בזכות היותם הרשת הסלולרית הראשונה בישראל.

מכיוון שהם היו הראשונים בארץ, זה היה מאוד קל להחדיר את המונח אל קהל הלקוחות ולגרום לו לומר את המונח "פלאפון" במקום מונח תקני יותר, או לפחות רשמי. יש עוד דוגמאות כאלו – בישראל לדוגמא, יש את המונח "במבה", המונח שייך למוצר של חברת אסם. אשר הינו חטיף בטעם בוטנים. יש עוד חטיפי בוטנים (שאגב לטעמי נראים ומרגישים בטעמם בדיוק כמו החטיפים של אסם). לחטיפים אלו קוראים "פרפר" (השייך לחברת תלמה) ו"שוש" (של עלית). אבל על אף שמם הייחודי להם, נוהג קהל הלקוחות לכנות גם אותם "במבה". וכך באופן פלא הלקוחות מחזקים את התפיסה שלהם למותג "במבה".

למרות זאת, אני מאמין שלגבי המונח "פאלפון" המקרה שונה. עצם השימוש במונח "פלאפון"  כשווה ערך  למונח "טלפון נייד" לא מסייע לרשת הסלולרית פלאפון. אולי פשוט כי המותג הוחדר לראשינו  באופן שבו אנשים כבר לא שמים לב לעובדה שהמונח אינו רשמי והם אינם מבחינים בין שני הפירושים.

חזרנו לפלאפון אבל בואו נסטה שוב מהנושא לשם הבאת דוגמא נוספת:

"קוקה קולה". מה פירוש השם?

קוקה – החלק הראשון של המותג הוא "קוקה", שם זה נובע מכיוון שהנוסחה המקורית של המשקה הכילה את צמח הקוקה (כן, הצמח שממנו מכינים קוקאין). הסיפור שעומד מאחורי המצאת הנוסחה מאוד משעשע/מתסכל ואני ממליץ לקרוא אותו. בהמשך המרכיב הזה הוסר מן הנוסחה ולכן במוצרים של החברות המתחרות שהוקמו בהמשך לא הוכנס מרכיב זה.

קולה – מונח אשר הוטבע ע"י ג'ון פמברטון (ממציא הנוסחה של קוקה קולה) ומתייחס אל משקה מוגז המבוסס על קפאין וקרמל. כן, אל כל משקה המבוסס על קפאין וקרמל (ועל כמה מרכיבים נוספים). מאחר ובאגוז הקולה ישנו קפאין רב, במשקאות המקוריים הוכנסו אגוזי קולה אשר סיפקו את הקפאין הדרוש. (הסיפור ה[יותר] מלא – כאן). המונח לא מתייחס רק אל המשקה "קוקה קולה" אלא אל כל מתכון אשר תואם להגדרה בלינק שצרפתי. לפי מה שהצלחתי להבין אגוז הקולה הוא כבר לא המרכיב המספק את הקפאין כך שסביר שהוסר לחלוטין מהנוסחאות של קוקה קולה ומתחרותיה.

כעת, אני שואל את עצמי, למה כל הקולות מכנות עצמן תחת שם זה. אם הרי רק בקולה המקורית (קוקה קולה) היה שימוש באגוז הקולה לשם הקפאין שבו, ובקולות האחרות אין, למה גם להם אנחנו קוראים קולה?

הדוגמא שהיא אולי יותר משמעותית מבחינתי היא המונח באנגלית. מקובל בארה"ב לכנות את משקאות הקולה השונים "Coke". אממ.. למה? האם על שם צמח הקוקה? מוזר, הרי רק בקוקה קולה היה את המרכיב הזה. אז אולי על שם ה"קוקה" שבשם "קוקה קולה"? כנראה שגם פה כמו במקרה של במבה המונח הכללי מבוסס על מוצר אחד.

דוגמאות נוספות הן "גוגל" שהפך למטבע לשוני בעיקר באנגלית שפירושו "לחפש" ("To Google") גם אם זה במנוע חיפוש אחר. וגם כמובן "חברת שומר הפריג'ידר" (בתרגום חופשי מאוד מאנגלית) שיצרה מקררים (גם כאן יש ראשוניות – הם הראשונים שיצרו מקרר ביתי ראוי המכיל את כל האביזרים הנחוצים), ובעקבות ראשוניותה "זכתה" לכך שפריג'ידר הפך למונח מקובל למקרר. ומכיוון שאתם ממש מתעקשים הנה דוגמא נוספת לסיום – המונח "ג'יפ" אשר הפך שם נוסף לרכב שטח נובע משמה של חברת מכוניות השטח ששמה כמו שניחשתם\ידעתם הוא - ג'יפ.

חזרה לפלאפון: אז הם הצליחו לגרום לנו לוותר על המונח "שח-רחוק" (שאחרת היה מאוד פופולארי, כמובן) לטובת "פלאפון". אך האם זה כזה טוב עבורם?

למה בכלל אני כותב את הפוסט הזה? טוב, אני כותב אותו משום שנתקלתי לאחרונה בעת שיטוט בעמקי הרשת, בקטע תלונה של לקוחה נזעמת שמחתה כנגד חברת אורנג' שהעניקה לה שירות… לא טוב במיוחד לדבריה כאשר סיפקה לה מכשיר נייד אשר התקלקל לאחר זמן קצר, והם העבירו אותה מסע מפרך עד שהגיעו למסקנה שהמצב של הטלפון שלה אבוד. בכל אותו מכתב בו היא מתארת דברים אלו היא משתמשת במונח "פלאפון" כאשר היא רוצה לדבר על מכשירה הסלולארי.

שימו לב, ביקורת שלמה כנגד אורנג', טקסט שלילי מאוד, כאשר המלה שכתובה בו הכי הרבה היא "פלאפון".

מה זה עושה לקורא? האם הוא לא שם לב לזה ולא מקשר בין המונח "פלאפון" לחברת "פלאפון"? האם המותג פלאפון מתחזק אצלו כי הוא קורא את המונח כל כך הרבה פעמים? או אולי האפשרות הסבירה ביותר לדעתי – הוא קורא ביקורת שלילית ואל ראשו חודרת דעה שלילית על מי שנקלע לדרך במקרה – פלאפון.

ולסיום, כדאי לדעתי לציין שכאשר בבתי הספר התיכונים בארץ לומדים לקראת הבגרות בלשון, תחת המונח "הלחם בסיסים" מלמדים שישנם שמות עצם המורכבים משתי מילים שונות: (רמזור=רמז+אור). (כספומט=כסף+אוטומט). או (פלאפון=פלא+פון).

עריכה:

לאחר כתיבת הפוסט הבחנתי בשם התופעה אשר כתבתי אליה – שם גנרי.

ואם כבר אני עורך, אני רוצה לנסות תוך כדי הקלדת מילים אלו להבין מה בעצם אני רוצה לומר בפוסט הזה. שהפיכת המותג לשם גנרי לא יעילה? אני לא יכול, לא בדקתי את זה. שזה יכול להזיק? גם את זה לא בדקתי…. כנראה שהעלתי פה פשוט שיטת מיתוג שצריך לבדוק אותה. למרות שהיא כבר ידועה. חוץ מאיך עושים אותה. אבל גם לא כתבתי איך עושים את המיתוג הזה. כי… גם את זה אני לא יודע.

אך, איזו התחלה גרועה לפוסט שני. אני אומר הרבה דברים בלי פואנטה.

פוסט ראשון

יום שישי, 27 במרץ, 2009

חשבתי להיות יצירתי, לפתוח משתמש חדש בשם "גברת וורדפרס" ולברך אתכם (סביר להניח שאת הפוסט הזה תקראו רק בעוד כמה שבועות כאשר תגיעו לכן במקרה ואחרי שתראו את הפוסטים החדשים תדפדפו אחורה ו… תגיעו לפוסט הראשון), חבל שגברת וורדפרס לא אפשרה לי להעתיק את שמה ופשוט לא היה לי כח להבין למה אי אפשר, או לנסות להתחכם.

רציתי לומר "שלום עולם!" ולאחל לעצמי בהצלחה.

הרי… זה לא הבלוג הראשון שלי. היו לי רבים ו(לא)טובים שפשוט לא תפקדתי בהם כמו שצריך. כאלו שלא היו ברמה מספיק גבוהה, כאלו שכתבתי בהם לא טוב ובעיקר כאלו שלא עדכנתי לעתים דחופות מספיק. נקווה שהבלוג הזה ירוץ, ואם לא, אז תמיד אפשר לסגור אותו ואף אחד לא ישים לב.

מה יפה הבלוגספירה?