זמן רב לא עדכנתי את הבלוג.
יש לי בעיה שכזו – אני נוטש דברים שאני מתעניין בהם אחרי זמן מה. זו גם הסיבה שאני לא קונה דברי מותרות שאני רוצה – אין לי ספק שימאס לי מהם מהר מאוד.
אבל, לשמחתי, עם הבלוג הזה הצלחתי לשרוד דיי הרבה זמן.
חבר טוב מאוד שלי המאחסן בשמחה את הבלוג הזה על שרתו תיקן את העיצוב וציווה עליי להמשיך לעדכן את הבלוג. אז כך אעשה!
–
הבטחתי עוד מזמן לפרסם תמונות מפעילות שביצעתי עם חבר ב'מרכז הכרמל' שבחיפה. וכשאני כותב מזמן – אני מתכוון מזמן.
הפעילות שביצענו נקראה "קבצן ירוק".
–
כשנתקלתי לראשונה באתר מזבלה "נדלקתי" מאוד על הרעיון של פרסום גרילה. בערב מסוים עלה לי הרעיון לשלב בין התחום החביב ובין רעיון נחמד לאיור שהיה לי (הלא "נדלקתי" גם על תחום האקולוגיה). הרעיון גם דיי משתעשע על חשבון הקונספט הישראלי המכונה "המוח היהודי" (או במלים אחרות – היכולת להפיק כסף מכל דבר – ואם אפשר גם בלי יותר מדי עבודה). גם משפחות הפשע אשר דואגות לסביבה (מתוך טוב לב, כמובן, איני רומז אחרת) תרמו לרעיון.
ניסוי שנעשה גילה כי ככל שאובייקט רחוק יותר מבחינת קונוטציה לכסף מזומן – כך אנשים חשים פחות בעיתיות "לפלח" אותו.
על אותו משקל: מעניין האם אנשים מוכנים להפתר מבקבוקים יותר בקלות מאשר מכסף מזומן.
באיור רציתי שיופיעו קבצנים מחו"ל המנגנים ומופיעים ולצדם קבצנים ברחובות ניו-יורק האוספים בקבוקים בעגלות – לעומת קבצן ארצישראלי שיישב ליד קרטון המזמין את העוברים והשבים "לתרום" בקבוק במקום לזרוקו לפח. הוא כבר ימחזר אותו וירוויח כסף
—
אז בחודש מאי אשתקד המיזם יצא לדרך.
—
אני מודע לזה שאי אפשר לקרוא לזה באמת "פרסום גרילה" – אבל זה היה אמור להיות ספתח לפעילויות נוספות. והאמת היא שאני ואותו חבר (תום בליץ, שמו) הגינו שלל רעיונות נהדרים. אך בשל בדיוק אותה תכונה אשר תארתי בתחילת פוסט זה ממש – הפסקנו.
לייק! וגם טוב שאתה לא נוטש, אם אתה נוטש גם אני נוטש