הרבה פעמים אני מנסה לאמר דברים, אך הם לא יוצאים לי ברורים ואני מפספס את המטרה. כך גם עם כתיבת פוסטים.
הנה פוסט תחת הקטגוריה "ביהור עצמי" שמסביר בקצרה את מה שניסיתי לאמר בפוסט "הקשר בין מיחזור וחינוך", מאחר ואני לא מרוצה ממה שיצא:
-
אם לא היינו משליכים לפח את הזבל שלנו, הרחובות היו מלאים בזבל. אמנם יש אנשים שזורקים זבל ברחוב, אבל מעט (כי הרוב זורקים בפארקים וביערות. הממ, הומור שחור).
זה מאחר וזבל גורם לנו לתחושה לא נעימה, כך שעם השנים מפאת הנימוס ההורים החלו ללמד את הילדים שלהם כי אין להשליך פסולת בכל מקום, ולשם כך יש פחים ברחובות.
גם אותי חינכו לזרוק את האשפה שלי לפח. וזה מה שאני עושה. אני שומר על ניקיון, לדוגמא – בחודש שעבר הסתובבתי מעל ל10 דקות בניסיון לזרוק מסטיק לפח. מאחר ובדרך היו רק מתקני מיחזור (גם זה משהו. אין לי ברחוב שלי מתקנים כאלו, אבל העיקר שבשאר השכונה יש.) כך שנאלצתי להתהלך עם המסטיק בידי דקות ארוכות..
או! יופי שהזכרתם את נושא המחזור! בדיוק על זה רציתי לכתוב.
חשבתי לי כאשר כתבתי את הפוסט ההוא – למה נהוג לחנך את הילדים להשליך את הפסולת לפח זבל, במקום למתקן מיחזור? למה לא לחנך את הילדים גם למחזר. כן, להציב מתקנים למחזור ברחוב כמו באירופה בכדי שאנשים יכולו להשליך לשם פסולת. זה יופי שהסביבה האנושית נשמרת, אבל מה עם הסביבה האקולוגית?
הבעיה (כן, גם זו) היא בחינוך. צריך לחנך את המחנכים לחנך את המחונכים – למחזר.
*נראה לי שגם לפוסט הזה אני אעשה ביהור…













