ארכיון פוסטים מהקטגוריה "מחשבה"

באיחור קל

יום שלישי, 20 ביולי, 2010

חיכיתי הרבה זמן כדי לראות אם מישהו יעסוק בכך, אבל משלא ראיתי דבר, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה (אל תאמינו לי, פשוט התעצלתי. אפילו לא בדקתי אם באמת לא עסקו בזה).

את הסרטון הבא ודאי יצא לכם לראות:

חיילי צה"ל (הנח"ל) רוקדים את השיר הידוע לשימצה "טיק טוק".

הסרטון שצילמו החיילים עלה לרשת, ותוך פרק זמן קצר – הוסר. כמובן שעותקים שלו כבר נעשו. העותק הזה (אשר שולב בפוסט) עלה, כנראה (כולם עלו באותו התאריך), ראשון – מהר מספיק כך שהפך לסרטון העיקרי.

הגרסא הפופולארית ביותר שלו (זו שצורפה) זכתה ללמעלה משתי מליון צפיות, הבאה אחריה לקצת יותר ממליון, ועוד כמה גרסאות של מאות אלפים ועשרות אלפים.

אבל הגרסא הספציפית הזו היא שמעניינת אותי.

הבעיה: זהות מעלה\ת הסרטון. הגרסא הזו הועלתה ע"י תומכי שמאל קיצוני.

דעותיי הפוליטיות אינן רלוונטיות, אני מתיחס לכך כאל בעיה מהסיבה הבאה: לא ייתכן שחיילי צה"ל (דהיינו: יוצרי ומעלי הסרטון המקורי) רצו שכך זה יהיה. ז"א, הסרטון שלהם, אבל הוא משמש כנגד דעתם.

כיצד?

(בתרגום חופשי מאנגלית) כותרתו: "קל לצחוק על הכיבוש כשאתה המדכא (ו-מאןמאןמאןמניאק [אין לי פירוש טוב יותר לdouche-bag])".  הכיתוב בו: "הסרטון צולם בחברון, פלסטין" – זאת, אגב, במקום הכיתוב המקורי: "רוצים לדעת מדוע הרחוב ריק מאדם?" (על סמך זכרון).

"עובדה: פלסטינים לא מורשים להשתמש ברחוב שוהדה, המעבר המרכזי של חברון, השמור למתנחלים". "מתנחלים ישראלים, אשר מהווים פחות מאחוז אחד מכלל האוכלוסיה בחברון, הם היחידים שמורשים לעבור ברחוב זה".

קישור בסרטון אשר העביר לאתר הארגון "בצלם", הוחלף בקישור לסרטון נוסף. הקישור המופיע בתיאור הסרטון שמוביל לאתר הארגון, לעומת זאת, נשאר.

בפוליטיקה, לפני הבחירות – ניתן לראות כיצד אותה תמונה משמשת שתי מפלגות שונות, כאשר באחת היא משופצת לחיוב, ובאחרת היא משופצת לשלילה. כאן הרעיון מחריד בעייני הרבה יותר. אם הגיע להם עונש מצה"ל – זה על שהסירו את הסרטון, ובהחלט לא על שצילמו אותו.

קהל יעד רלוונטי מול קהל יעד רחב

יום חמישי, 7 במאי, 2009

כשמפרסמים בטלוויזיה מגיעים לקהל יעד רב מאוד, כשרק מעט מאוד מתוכו הוא רלוונטי. לשם כך גוגל עובדים על שיטה שתציע לצופים (אני לא זוכר באיזה ערוץ, קראתי על זה מזמן) להגדיר מי הם, ולפי כך הם יקבלו פרסומות. כך הם מרוויחים פרסומות רלוונטיות ולא כאלו שישעממו אותם, המפרסם יכול לפרסם באותו תקציב הרבה יותר פעמים לקהל יעד הרלוונטי בלבד, וגוגל והערוץ טלוויזיה יהנו מהכסף שהמפרסמים משלמים.

רציתי להקים עם חבר שלי עסק לפרסום גרילה – בננתיים החלטנו להפיק כמה קמפיינים קטנים בהתנדבות ולנסות להיות קופירייטרים, כי זה קשה להפיק לבד – וכאשר דיברנו על אתר אינטרנט הייתה לי, כמובן, תוכנית מפורטת שכללה בלוג על דומיין פנוי שלי, שמתאים וחביב. אבל הוא התעקש שהבלוג יהיה בישראבלוג. למה? כי שם משיגים הרבה מאוד טראפיק ובקלות. ניסיתי להסביר לו שהטראפיק לא רלוונטי, כי אם אני אשלח למזבלה ואבקש מהם לפרסם את הקליפים שנפיק, נשיג טראפיק מצומצם יותר, אבל רלוונטי.

אבל הוא התעקש, כי בישראבלוג אוטמטית זה מתפרסם בדף הראשי, ואם יש לך בלוג מוצלח, אז הוא יהיה חביב העורכים.

הפתרון שהחלטנו כבר לא רלוונטי, פשוט הלכנו על האמצע, מה שמשנה זה שהוא התעקש על ישראבלוג בכדי שתהיה לנו יותר חשיפה.

-

היום דיברתי עם חבר לכיתה על ישראבלוג, והוא הזכיר לי את מה שרציתי לשכוח. הוא אמנם גם דיבר על זה שככה משיגים חשיפה, אבל ממש כמו שאני התנסתי שם, הוא תאר את התגובות לרוב כלא רלוונטיות בכלל, לפעמים מעליבות וכו'. זה נראה מהצד כאילו רוב המגיבים שם הם ילדים שחושבים את עצמם למוצלחים. וזה חבל.

-

אבל אני רואה את זה כעוד הצדקה למה שניסיתי להסביר לחברי (הראשון בסיפור), קהל יעד מצומצם ואיכותי עשוי להיות יותר טוב מקהל רב וחסר ערך.

מסתבר שצדקתי?

יום שישי, 1 במאי, 2009

בניסוח עילג במיוחד כתבתי את הטקסט הבא:

השבוע דיברתי עם חבר על הפרסומות של קרלסברג: "אנחנו לא עושים משלוחים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו המשלוחים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים שיתוף בין דיירים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו השיתופים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים ברי כדורגל, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו ברי הכדורגל הטובים ביותר" וכו'. אבל מה שמעניין אותי זה המשפט שלהם על אותו העקרון: "קרלסברג- ככל הנראה הבירה הטובה ביותר". מה?! ככל הנראה?! "אני בטוח שבארץ היו אומרים פשוט 'הטובה ביותר'" אמרתי. אז החלטתי לכתוב את הפוסט הזה. ניגשתי אל מזבלה והתחלתי לחפש פרסומות כאלו. חיפשתי, חיפשתי, חיפשתי והתעצבנתי שאני לא מוצא כאלו. "איך זה שהם לא אומרים שהם הטובים ביותר?"שאלתי את עצמי.  עד שהבנתי. רגע, העובדה שאמרתי שבארץ היו מגדירים את עצמם כטובים ביותר סתם נבעה מתוך סטיגמה שהטלתי על הפרסומאים כפרסומאים (ועוד ישראלים).

הפרסומאים בהחלט מספרים מה טוב במוצר (גם אם הם מציגים את התכונה הטובה וחצי שלו) אבל הם לא אומרים שהם הטובים ביותר. אבל בכדי להחזיר את הדעה הקדומה שלי אומר שסביר שלולא החוק שמגביל אותם – הם היו עושים זאת מזמן.

כעת שמתי לב שהזיבלון (מחמאה בקרב אנשים מסוימים) דורי פרסם את האתר האינטראקטיבי החדש של קרלסברג.

עוד לא הסתכלתי עליו בכלל, ובנתיים הוא רק מנגן לי מוסיקה קיצבית ברקע, אבל הייתי חייב לחלוק כאן את  העובדה שקרלסברג ישראל \ בוני האתר שלהם כותבים חד משמעית שקרלסברג היא "הבירה הטובה ביותר בעולם".

carlsberg21

*מתוך carlsberg.co.il לאחר שינוי צבע רקע בלבד*

אז צדקתי?

"האקרים פרצו לאתר השמאות לוי יצחק"

יום שני, 20 באפריל, 2009

יש דברים שאנשים נוהגים לעשות ומעצבנים אותי.

אחד מהם הוא שימוש במונח "האקר" כאשר הכוונה היא ל"קראקר". ההבדל הוא משמעותי מאוד, וחבל שמי שבעיקר טועה, הם אנשי התקשורת. ועוד כאלו שאמורים להבין בתחום הטכנולוגי.

זה עוד יותר מתסכל כאשר אני רואה את זה קורה באתר כלכליסט, שאני מאוד מעריך. חיפוש המונח "האקר" באתר מעלה תוצאות רבות. כאשר בכל אלה שאני עברתי עליהם, המונח האקר היה שגוי, והכוונה היתה לקראקר.

בחיפוש המונח "קראקר", קיבלתי תוצאה אחת בלבד, של הצדיקים לירון סיני ורועי נחמיאס, בהתיחסות לאנלייזר (בשאר הכתבות באתר הוא גם הוגדר כהאקר). אני מניח שהסיבה לכך היא ששניהם בכלל כתבים של אחיו הגדול של כלכליסט – Ynet.

אז כל הכבוד להם, אבל מה עם השאר?

זה מפריע לי בין היתר מאחר ויש בארץ קהילת האקרים משובחת (יש לי חבר טוב שחבר בה) אשר חבריה מחפשים חורי אבטחה באתרים, ואז יוצרים קשר עם בעלי האתרים ומסייעים להם להגן על אתריהם – מפני קראקרים.

לא סתם המונח הוא שונה. אהבתי את ההגדרה שקראתי בויקיפדיה – "האקרים בונים דברים, קראקרים הורסים אותם".

מודלים כלכליים באינטרנט

יום חמישי, 9 באפריל, 2009

כשהקמתי את הבלוג הזה התכוונתי לכתוב על טכנולוגיה, אבל עד כה כתבתי רק פוסט אחד בקטגוריה "אינטרנט". אז הינה עוד אחד.

—-

ד"ר יובל דרור (אשר אני נוהג להתענג על פניני הכתיבה שלו) מדבר על מודלים כלכליים:

—-

ניתן לקרוא את הפוסט המלא שבו זה הופיע, כאן.

—–

הנושא הזה מעורר אצלי המון תהיות. ראשית, איך לא היה פיצוץ נוסף של הבועה החדשה (וכן, זו בועה שהמחט כבר מצלה על הבועה מרוב שהיא קרובה). שנית, למה למרות העניין המדובר, שברור לכולם כבר שנים, מפורסמת ידיעה כזו, הרי טוויטר בקושי מניבים סכומים זעומים, אם בכלל, כיצד זה יסיע לגוגל שהם פופולארים? הם לא למדו מהקניה של youtube? ולבסוף (אחרי שדילגתי על המוני תהיות) – איך זה שעם כל הסטארטאפים שקמים ונקנים, עוד לא הומצא מודל נורמאלי?!

האם זה חייב להיות – או שהגולש ישלם בעבור הגלישה, או שהגלישה של הגולש תמומן באמצעות פרסומות? אגב, אני עדיין טוען שאם היו פרסומות טובות דיו, אז מודל הפרסום היה – אם לא משגשג אז – שורד. לא! ממש לא חייב! יש אלטרנטיבה, הידועה בשם "המודל המודולרי".

—-

שאלה: כיצד ebay כל כך מצליחים? הם הרי לא לוקחים דמי תיווך. הפרסום באתר הוא בחינם. אם אתם מוכרים מוצר או קונים, הם לא מרוויחים. אז איך הם מתקיימים? פשוט מאוד (אני מרבה להשתמש במונח הזה). אם אתם רוצים סיכוי להצליח למכור את המוצר שלכם בebay (המכיל הצעות כמעט בכל מונח אפשרי)  אתם חייבים לפרסם תמונה. אני, לדוגמא, לא מתסכל בכלל על הצעות בלי תמונה.

התמונה הזו תעלה לכם כמה פרוטות שתצטרכו לשלם לebay (באמת פרוטות). אבל אם התחרות במונח שלכם גדולה מאוד – עדיף לפרסם גם תמונה ליד השם של המוצר בתפריט החיפוש. ואולי גם כדאי להבליט את ההצעה שלכם. ישנן כל מיני אפקטים להדגשת ההצעה שלכם – כל דבר כזה, עולה כמה פרוטות.

בebay מוצעות בכל זמן נתון המוני הצעות. ומאחר וחלק גדול מאוד מהמוכרים משלמים כמה פרוטות בעבור ההדגשה הזו, בכדי לסייע לעצמם למכור את המוצר, ebay מרווחים סכום מצטבר מעולה.  ואם נוסיף שהם משלמים בPaypal (השייכת לebay) שגובה עמלה, (גם, לא גבוהה בכלל) אז הם "מסודרים".

אז אם ישנן כל כך הרבה הצעות ועסקאות, הם יכולים לחלוטין להרשות לעצמם מודל כזה. מודל שאומר, לגבות מעט מאוד מכל גולש, בעבור חלק מן הפעולות.

—-

אני שואל – למה לא לעשות את המודל המודולרי בכל האתרים?

כפי שאמר ד"ר דרור, בלוגים נכתבים לא במטרה של רווח (בר"כ), אבל אתרים אחרים זקוקים לכספי רווחים. במידה וכל אתר כזה, יאפשר גלישה חלקית בו, ויאפשר באמצעות תשלום סמלי מאוד לבצע פעולה כלשהי, האם הוא לא יניב רווח מספיק? ובמידה ותהייה דרך מושלמת להעברת כספים, אני לא רואה סיבה שהמודל לא יעבוד.

—-

בyoutube עולים בכל דקה – שלוש שעות של סרטים. מדובר בהוצאות עצומות של החברה.

במידה והם היו גובים כספים בעבור ההעלאה (25 סנט פר דקה, לדוגמא) הם היו יכולים להרוויח 45 דולר לדקה. ומה אכפת לגולשים שמעלים לשלם סכום זעום של פחות משקל? (במידה ומשתמש חדש יכול להעלות קודם כל 2 סרטונים חינם – זה יכול לעבוד יופי. ובמידה ומישהו יפתח כל פעם משתמש חדש – לא נורא!).

לאחר מכן, במידה והמשתמש רוצה, יהיו פרסומות בסרטון כמו כיום, והוא יקבל 80 אחוז מהרווחים (בצורת החזר), וגוגל את השאר. ובמידה וירצה בלי פרסומות בכלל, הוא יוסיף, לדוגמא, עוד שלושה סנטים לדקה.

ואם הסרטונים בגדר שני סרטונים שבחינם, יש פרסומות רגילות.

—-

אני מאוד אשמח אם מישהו יוכל להסביר לי אם אני טועה, ולמה.

כי אני פשוט לא מבין למה לא עשו את המודל הזה ממזמן.

—-

מהר – לפני שהבועה תתפוצץ!!!

מחשבה 01

יום רביעי, 8 באפריל, 2009

במידה והיו מציעים לנו להסתובב כל היום עם שלט שעליו לוגו של חברה, בלי לקבל על זה גמול האם היינו מסכימים?

סביר שלא, אלא אם יש סיבה מאוד חריגה.

אבל בעצם, כשאתם (*אני לא) הולכים עם בגדים שעליהם מותג, האם זה לא שווה ערך?

למה בעצם חברות משקיעות כסף בפרסומות כשהן יכולות באותו סכום לחלק שלל בגדים שלהם בחינם, עם לוגו (כמובן), ואז למשך שנה+ אנשים יפרסמו אותם בחינם?

*אני לא קונה מותגים, אבל כשזה מגיע לנעליים אני כן, כי יש הבדל באיכות.

—-

ואם כבר נעליים, רכשתי בFox קבקבים יפיפיים לים, וכשהסתכלתי בתחתית שלהם, ראיתי שכחלק מהדוגמא יש לאורך הקבקב את הלוגו של Fox מספר פעמים, ואז חשבתי – אלו קבקבים לים, ואם אני הולך לים ודורך על החול אני מטביע על החול את המותג שלהם. כך שאני פשוט כלי פרסום מהלך.

—-

קראתי פעם מאמר על זה שחברות יכולות לנצל את שקית האריזה לפרסום, אבל זה די מיותר כשאפשר לפרסם על המוצר עצמו.

צרכנית נבונה

יום שבת, 28 במרץ, 2009

-פוסט זה הנו פוסט עילג שפורסם רק כי צריך לפרסם משהו.

עד כמה אנחנו משתכנעים ממסרים פרסומיים?

אני אתמקד בעיקר במשפטים המלהיבים שאמורים "להדליק" אותנו אבל ישנם מסרים נוספים – שמלחיצים אותנו, שמפחידים אותנו, שמשעשעים אותנו, וזאת במטרה הפשוטה – למכור.

בספר "שיווק באינטרנט" של ד"ר רוני הורוביץ ואריאל הוכשטדט, אשר קניתי לפני כמה שנים, באחד הכרכים ישנה טבלה של מילות כח (מילות עוצמה, הבטחה, רגש, הגיון וביטויים מושכים) אשר עלינו לשלב אותם בקופירייטינג של האתר במטרה למכור. באופן דומה י' קורן (שאכתוב כבר בעתיד על מבריקותו במכירה באינטרנט) מציע כבונוס לרוכשים של ספרו Adwords Secrets קובץ נוסף המכיל 100 מילות כח אשר ניתן ואף מומלץ לשלב במודעות הגוגל אדוורדס שלנו. שוב, במטרה למכור. רק שהפעם המכירה היא הלחיצה.

אבל האם מילים עובדות עלינו עד-כדי-כך?

סביר להניח שכן.

זה מה שגורם לי לתהות בנוגע לסיטואציה הבאה:

היא (בת 7) צופה בטלויזיה. ערוץ 81 – לוגי. ערוץ נפלא, תוכניות חינוכיות שילדים באמת אוהבים!

יש פרומו לתוכנית חדשה בשם "שלישית דה גמא", או משהו כזה. בכיכובם של אילן רוזנפלד, קובי פרג' ועודד פז. המוכרים לילדים כ"שלישית הפיג'מות" – הפיג'מות היא תוכנית מצחיקה למדי אשר יכולה לשעשע גם מבוגרים (בעיקר מכיוון שיש שם הרבה בדיחות לקהל המבוגר יותר, ולכן לדעתי מרבית הצופים של התוכנית לא מבינים הרבה מן הבדיחות המופיעות בה).

בפרומו תוארו הקומיקאים, כמעט ללא מחשבה שניה, "השלישיה המצחיקה ביותר בטלויזיה".

הילדה עונה בתגובה "אבל הם בכלל לא הכי מצחיקים".

כן, על אף היות הילדה ילדה (…) פרסומאים "ממולחים" פשוט לא מצליחים "להאכיל אותה לוקשים" אשר היו עובדים בקלות על מרבית המבוגרים.

והרי, עושים לנו את זה בפרומואים כמעט לכל התוכניות. בעיקר בריאלטי, אחר כך בתחקירים ולבסוף כמעט בכולם. כי לנפח את האמת תמורת רייטינג זה הגיוני.

השבוע דיברתי עם חבר על הפרסומות של קרלסברג: "אנחנו לא עושים משלוחים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו המשלוחים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים שיתוף בין דיירים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו השיתופים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים ברי כדורגל, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו ברי הכדורגל הטובים ביותר" וכו'. אבל מה שמעניין אותי זה המשפט שלהם על אותו העקרון: "קרלסברג- ככל הנראה הבירה הטובה ביותר". מה?! ככל הנראה?! "אני בטוח שבארץ היו אומרים פשוט 'הטובה ביותר'" אמרתי. אז החלטתי לכתוב את הפוסט הזה. ניגשתי אל מזבלה והתחלתי לחפש פרסומות כאלו. חיפשתי, חיפשתי, חיפשתי והתעצבנתי שאני לא מוצא כאלו. "איך זה שהם לא אומרים שהם הטובים ביותר?"שאלתי את עצמי.  עד שהבנתי. רגע, העובדה שאמרתי שבארץ היו מגדירים את עצמם כטובים ביותר סתם נבעה מתוך סטיגמה שהטלתי על הפרסומאים כפרסומאים (ועוד ישראלים).

הפרסומאים בהחלט מספרים מה טוב במוצר (גם אם הם מציגים את התכונה הטובה וחצי שלו) אבל הם לא אומרים שהם הטובים ביותר. אבל בכדי להחזיר את הדעה הקדומה שלי אומר שסביר שלולא החוק שמגביל אותם – הם היו עושים זאת מזמן.

זה היה אמור להיות פוסט קצר על אותה הילדה עם קריצה לשיחה שלי על קלסברג שבן רציתי להציג דוגמאות למה שחשבתי לנכון. אך במהלך כתיבת הפוסט – הבנתי, הפרסומאים יאמרו הכל בכדי שנקנה את המוצר ויפעילו עלינו שלל טריקים, אבל על החוק הם לא יעברו. איזה מזל שיש חוק. אחרת עוד היו מצליחים לעבוד עלינו ולגרום לנו לקנות דברים שאנחנו לא צריכים… מאין עולם קפיטליסטי שכזה. אבל מזל שיש חוק.

הילדה הזו היא פשוט צרכנית נבונה. לא משתכנעת ממה שאני, שישבתי לצידה, כן השתכנעתי. היא עם האמת שלה. האם אני דפוק? האם כולנו?