משתנה בהחלט תלוי

אני חייב להודות שדיי הזנחתי בזמן האחרון את הבלוג לטובת טוויטר, ושאת רוב הדברים המעניינים שמצאתי פשוט פרסמתי שם.

אבל אם הצלחתי להגיע עד לפה עם הבלוג סוף סוף, אני מחויב להמשיך, אז הנה, פוסט המשך לפוסט "הצגת יעילות באמצעות שילוב עם המדיה".

*סביר להניח שאתם מכירים את הדומאות או את חלקם, ליקטתי פשוט לפי נושא הפוסט*

–

חברת Bic החליטה לפרסם את הסכינים שלהם בדרך יפה מאוד:

–

המוצר המתחרה, Gillette, מפרסם במדיה אחרת (אני מקווה שזה משחק הוקי ולא מופע החלקה) תחת אותו רעיון:

–

לא חוכמה גדולה ביחס לגודלה של הבטריה המצוירת, אבל יפה מאוד:

–

ובאותו רעיון:

קליק לפול סייז

–

מקורות: toxel ו-ibelieveinadv

יש לי בעיה רצינית בהבנת תופעת הסטטוסים. הבעיה היא: "למה זה טוב להגיד מה עובר עליך בכל רגע נתון"?
-

אבא שלי התקשה להבין מה הכוונה שלי בבלוג. מבחינתו זה כל הבררה של הרשת שכותבים על איזה בושות הם עשו היום ליד החבר'ה או שהם חולקים את הסטיות שלהם עם כולם כאילו היינו הפסיכולוגים שלהם. למרות שמבחינתי מדובר באתרים לגטימים לחלוטין עם תכנים מעניינים ואף מקצועיים.
-

אותו הדבר עם הבלוגים – לצד הבררה יש גם ציוצים רלוונטים, עם קישורים רלוונטים ותכנים מעניינים (על אף שקשה להעביר מסר ב140 תווים).

מקור תמונה: Design-Milk

תהיתי מה לכתוב בטוויטר שפתחתי לעצמי. אתמול החלטתי לשים בו קישורים לטוקבקים שלי בבלוגספרה.

תבלו.

חשבתי להיות יצירתי, לפתוח משתמש חדש בשם "גברת וורדפרס" ולברך אתכם (סביר להניח שאת הפוסט הזה תקראו רק בעוד כמה שבועות כאשר תגיעו לכן במקרה ואחרי שתראו את הפוסטים החדשים תדפדפו אחורה ו… תגיעו לפוסט הראשון), חבל שגברת וורדפרס לא אפשרה לי להעתיק את שמה ופשוט לא היה לי כח להבין למה אי אפשר, או לנסות להתחכם.

רציתי לומר "שלום עולם!" ולאחל לעצמי בהצלחה.

הרי… זה לא הבלוג הראשון שלי. היו לי רבים ו(לא)טובים שפשוט לא תפקדתי בהם כמו שצריך. כאלו שלא היו ברמה מספיק גבוהה, כאלו שכתבתי בהם לא טוב ובעיקר כאלו שלא עדכנתי לעתים דחופות מספיק. נקווה שהבלוג הזה ירוץ, ואם לא, אז תמיד אפשר לסגור אותו ואף אחד לא ישים לב.

מה יפה הבלוגספירה?