חיכיתי הרבה זמן כדי לראות אם מישהו יעסוק בכך, אבל משלא ראיתי דבר, החלטתי לכתוב את הפוסט הזה (אל תאמינו לי, פשוט התעצלתי. אפילו לא בדקתי אם באמת לא עסקו בזה).

את הסרטון הבא ודאי יצא לכם לראות:

חיילי צה"ל (הנח"ל) רוקדים את השיר הידוע לשימצה "טיק טוק".

הסרטון שצילמו החיילים עלה לרשת, ותוך פרק זמן קצר – הוסר. כמובן שעותקים שלו כבר נעשו. העותק הזה (אשר שולב בפוסט) עלה, כנראה (כולם עלו באותו התאריך), ראשון – מהר מספיק כך שהפך לסרטון העיקרי.

הגרסא הפופולארית ביותר שלו (זו שצורפה) זכתה ללמעלה משתי מליון צפיות, הבאה אחריה לקצת יותר ממליון, ועוד כמה גרסאות של מאות אלפים ועשרות אלפים.

אבל הגרסא הספציפית הזו היא שמעניינת אותי.

הבעיה: זהות מעלה\ת הסרטון. הגרסא הזו הועלתה ע"י תומכי שמאל קיצוני.

דעותיי הפוליטיות אינן רלוונטיות, אני מתיחס לכך כאל בעיה מהסיבה הבאה: לא ייתכן שחיילי צה"ל (דהיינו: יוצרי ומעלי הסרטון המקורי) רצו שכך זה יהיה. ז"א, הסרטון שלהם, אבל הוא משמש כנגד דעתם.

כיצד?

(בתרגום חופשי מאנגלית) כותרתו: "קל לצחוק על הכיבוש כשאתה המדכא (ו-מאןמאןמאןמניאק [אין לי פירוש טוב יותר לdouche-bag])".  הכיתוב בו: "הסרטון צולם בחברון, פלסטין" – זאת, אגב, במקום הכיתוב המקורי: "רוצים לדעת מדוע הרחוב ריק מאדם?" (על סמך זכרון).

"עובדה: פלסטינים לא מורשים להשתמש ברחוב שוהדה, המעבר המרכזי של חברון, השמור למתנחלים". "מתנחלים ישראלים, אשר מהווים פחות מאחוז אחד מכלל האוכלוסיה בחברון, הם היחידים שמורשים לעבור ברחוב זה".

קישור בסרטון אשר העביר לאתר הארגון "בצלם", הוחלף בקישור לסרטון נוסף. הקישור המופיע בתיאור הסרטון שמוביל לאתר הארגון, לעומת זאת, נשאר.

–

בפוליטיקה, לפני הבחירות – ניתן לראות כיצד אותה תמונה משמשת שתי מפלגות שונות, כאשר באחת היא משופצת לחיוב, ובאחרת היא משופצת לשלילה. כאן הרעיון מחריד בעייני הרבה יותר. אם הגיע להם עונש מצה"ל – זה על שהסירו את הסרטון, ובהחלט לא על שצילמו אותו.

זמן רב לא עדכנתי את הבלוג.

יש לי בעיה שכזו – אני נוטש דברים שאני מתעניין בהם אחרי זמן מה. זו גם הסיבה שאני לא קונה דברי מותרות שאני רוצה – אין לי ספק שימאס לי מהם מהר מאוד.

אבל, לשמחתי, עם הבלוג הזה הצלחתי לשרוד דיי הרבה זמן.

חבר טוב מאוד שלי המאחסן בשמחה את הבלוג הזה על שרתו תיקן את העיצוב וציווה עליי להמשיך לעדכן את הבלוג. אז כך אעשה!

–

הבטחתי עוד מזמן לפרסם תמונות מפעילות שביצעתי עם חבר ב'מרכז הכרמל' שבחיפה. וכשאני כותב מזמן – אני מתכוון מזמן.

הפעילות שביצענו נקראה "קבצן ירוק".

–

כשנתקלתי לראשונה באתר מזבלה "נדלקתי" מאוד על הרעיון של פרסום גרילה. בערב מסוים עלה לי הרעיון לשלב בין התחום החביב ובין רעיון נחמד לאיור שהיה לי (הלא "נדלקתי" גם על תחום האקולוגיה). הרעיון גם דיי משתעשע על חשבון הקונספט הישראלי המכונה "המוח היהודי" (או במלים אחרות – היכולת להפיק כסף מכל דבר – ואם אפשר גם בלי יותר מדי עבודה). גם משפחות הפשע אשר דואגות לסביבה (מתוך טוב לב, כמובן, איני רומז אחרת) תרמו לרעיון.

ניסוי שנעשה גילה כי ככל שאובייקט רחוק יותר מבחינת קונוטציה לכסף מזומן – כך אנשים חשים פחות בעיתיות "לפלח" אותו.

על אותו משקל: מעניין האם אנשים מוכנים להפתר מבקבוקים יותר בקלות מאשר מכסף מזומן.

באיור רציתי שיופיעו קבצנים מחו"ל המנגנים ומופיעים ולצדם קבצנים ברחובות ניו-יורק האוספים בקבוקים בעגלות – לעומת קבצן ארצישראלי שיישב ליד קרטון המזמין את העוברים והשבים "לתרום" בקבוק במקום לזרוקו לפח. הוא כבר ימחזר אותו וירוויח כסף

—

אז בחודש מאי אשתקד המיזם יצא לדרך.

—

אני מודע לזה שאי אפשר לקרוא לזה באמת "פרסום גרילה" – אבל זה היה אמור להיות ספתח לפעילויות נוספות. והאמת היא שאני ואותו חבר (תום בליץ, שמו) הגינו שלל רעיונות נהדרים. אך בשל בדיוק אותה תכונה אשר תארתי בתחילת פוסט זה ממש – הפסקנו.

איזה כיף, שאילתה ענתה לי על השאלה!

*וכן, אני יודע שזה יכל להיות טוויט, אבל….

אמא! הצילו! אני מכור לטוויטר!

רציתי, באמת שרציתי, מאוד רציתי להמשיך לכתוב עיקבית, בכל יום אני מתכנן לכתוב, אבל בסוף אני מתעצל, ומסתפק בטוויטר (קללה איומה עלי האנושות!).

-

אז את הפוסט שהתכוונתי לכתוב היום, אני אכתוב מחר, ועל הגרילה (?) שעשיתי היום עם חבר, אני אכתוב בהזדמנות.

-

אבל בנתיים הנה קדימון לפוסט המלא:

–

אני חייב להודות שדיי הזנחתי בזמן האחרון את הבלוג לטובת טוויטר, ושאת רוב הדברים המעניינים שמצאתי פשוט פרסמתי שם.

אבל אם הצלחתי להגיע עד לפה עם הבלוג סוף סוף, אני מחויב להמשיך, אז הנה, פוסט המשך לפוסט "הצגת יעילות באמצעות שילוב עם המדיה".

*סביר להניח שאתם מכירים את הדומאות או את חלקם, ליקטתי פשוט לפי נושא הפוסט*

–

חברת Bic החליטה לפרסם את הסכינים שלהם בדרך יפה מאוד:

–

המוצר המתחרה, Gillette, מפרסם במדיה אחרת (אני מקווה שזה משחק הוקי ולא מופע החלקה) תחת אותו רעיון:

–

לא חוכמה גדולה ביחס לגודלה של הבטריה המצוירת, אבל יפה מאוד:

–

ובאותו רעיון:

קליק לפול סייז

–

מקורות: toxel ו-ibelieveinadv

כשמפרסמים בטלוויזיה מגיעים לקהל יעד רב מאוד, כשרק מעט מאוד מתוכו הוא רלוונטי. לשם כך גוגל עובדים על שיטה שתציע לצופים (אני לא זוכר באיזה ערוץ, קראתי על זה מזמן) להגדיר מי הם, ולפי כך הם יקבלו פרסומות. כך הם מרוויחים פרסומות רלוונטיות ולא כאלו שישעממו אותם, המפרסם יכול לפרסם באותו תקציב הרבה יותר פעמים לקהל יעד הרלוונטי בלבד, וגוגל והערוץ טלוויזיה יהנו מהכסף שהמפרסמים משלמים.

—

רציתי להקים עם חבר שלי עסק לפרסום גרילה – בננתיים החלטנו להפיק כמה קמפיינים קטנים בהתנדבות ולנסות להיות קופירייטרים, כי זה קשה להפיק לבד – וכאשר דיברנו על אתר אינטרנט הייתה לי, כמובן, תוכנית מפורטת שכללה בלוג על דומיין פנוי שלי, שמתאים וחביב. אבל הוא התעקש שהבלוג יהיה בישראבלוג. למה? כי שם משיגים הרבה מאוד טראפיק ובקלות. ניסיתי להסביר לו שהטראפיק לא רלוונטי, כי אם אני אשלח למזבלה ואבקש מהם לפרסם את הקליפים שנפיק, נשיג טראפיק מצומצם יותר, אבל רלוונטי.

אבל הוא התעקש, כי בישראבלוג אוטמטית זה מתפרסם בדף הראשי, ואם יש לך בלוג מוצלח, אז הוא יהיה חביב העורכים.

הפתרון שהחלטנו כבר לא רלוונטי, פשוט הלכנו על האמצע, מה שמשנה זה שהוא התעקש על ישראבלוג בכדי שתהיה לנו יותר חשיפה.

-

היום דיברתי עם חבר לכיתה על ישראבלוג, והוא הזכיר לי את מה שרציתי לשכוח. הוא אמנם גם דיבר על זה שככה משיגים חשיפה, אבל ממש כמו שאני התנסתי שם, הוא תאר את התגובות לרוב כלא רלוונטיות בכלל, לפעמים מעליבות וכו'. זה נראה מהצד כאילו רוב המגיבים שם הם ילדים שחושבים את עצמם למוצלחים. וזה חבל.

-

אבל אני רואה את זה כעוד הצדקה למה שניסיתי להסביר לחברי (הראשון בסיפור), קהל יעד מצומצם ואיכותי עשוי להיות יותר טוב מקהל רב וחסר ערך.

אמנם מאוד התחשק לי לשלוח את המוצר הזה ללאה אהרונוביץ, אבל מאחר ולא פרסמתי פוסט כבר זמן מה – החלטתי לכתוב על זה כאן.

לאה מאוד אוהבת יצירות מקרטון, לאה גם מאוד אוהבת שימוש חוזר במוצרים (2, 3) ואריזות ירוקות, ודאי (2), שלא נדבר על שני האחרונים יחדיו (2), כמו כן גם דו שימושיות לא חסר בבלוג שלה (במיוחד עם הדו-שימושיות היא גם של האריזה, והאריזה היא ידידותית לסביבה). אבל עדיין, החלטתי לפרסם את זה כאן. כמו גם את הפוסט הקודם בנושא.

אז פתיח ארוך, אבל לתמונה מספיק מבט חטוף כדי להבין את האריזה המגניבה הזו לדבר דואר.

המקור :TheDieline -   המקור של המקור: Packagings of The World

יש לי בעיה רצינית בהבנת תופעת הסטטוסים. הבעיה היא: "למה זה טוב להגיד מה עובר עליך בכל רגע נתון"?
-

אבא שלי התקשה להבין מה הכוונה שלי בבלוג. מבחינתו זה כל הבררה של הרשת שכותבים על איזה בושות הם עשו היום ליד החבר'ה או שהם חולקים את הסטיות שלהם עם כולם כאילו היינו הפסיכולוגים שלהם. למרות שמבחינתי מדובר באתרים לגטימים לחלוטין עם תכנים מעניינים ואף מקצועיים.
-

אותו הדבר עם הבלוגים – לצד הבררה יש גם ציוצים רלוונטים, עם קישורים רלוונטים ותכנים מעניינים (על אף שקשה להעביר מסר ב140 תווים).

מקור תמונה: Design-Milk

תהיתי מה לכתוב בטוויטר שפתחתי לעצמי. אתמול החלטתי לשים בו קישורים לטוקבקים שלי בבלוגספרה.

תבלו.

בפוסט הראשון עניתי ליובל סער על מה שהוא הציג בבלוג שלו "פורטפוליו", בכך שהוספתי דוגמא שמקצינה את העניין.

ב27 באפריל הצגתי דוגמא חביבה נוספת שנתקלתי בה בdesign-milk. היום שמתי לב שגם מר סער המקסים פרסם את המוצר המדובר, והוסיף הרחבה מצוינת ש-לה אני כבר לא אוכל להגיב.

אז אם משום מה אתם קוראים כאן ולא בפורטפוליו (ומשום מה קוראים כאן), לחצו כאן לפוסט שלו.

בניסוח עילג במיוחד כתבתי את הטקסט הבא:

השבוע דיברתי עם חבר על הפרסומות של קרלסברג: "אנחנו לא עושים משלוחים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו המשלוחים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים שיתוף בין דיירים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו השיתופים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים ברי כדורגל, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו ברי הכדורגל הטובים ביותר" וכו'. אבל מה שמעניין אותי זה המשפט שלהם על אותו העקרון: "קרלסברג- ככל הנראה הבירה הטובה ביותר". מה?! ככל הנראה?! "אני בטוח שבארץ היו אומרים פשוט 'הטובה ביותר'" אמרתי. אז החלטתי לכתוב את הפוסט הזה. ניגשתי אל מזבלה והתחלתי לחפש פרסומות כאלו. חיפשתי, חיפשתי, חיפשתי והתעצבנתי שאני לא מוצא כאלו. "איך זה שהם לא אומרים שהם הטובים ביותר?"שאלתי את עצמי.  עד שהבנתי. רגע, העובדה שאמרתי שבארץ היו מגדירים את עצמם כטובים ביותר סתם נבעה מתוך סטיגמה שהטלתי על הפרסומאים כפרסומאים (ועוד ישראלים).

הפרסומאים בהחלט מספרים מה טוב במוצר (גם אם הם מציגים את התכונה הטובה וחצי שלו) אבל הם לא אומרים שהם הטובים ביותר. אבל בכדי להחזיר את הדעה הקדומה שלי אומר שסביר שלולא החוק שמגביל אותם – הם היו עושים זאת מזמן.

כעת שמתי לב שהזיבלון (מחמאה בקרב אנשים מסוימים) דורי פרסם את האתר האינטראקטיבי החדש של קרלסברג.

עוד לא הסתכלתי עליו בכלל, ובנתיים הוא רק מנגן לי מוסיקה קיצבית ברקע, אבל הייתי חייב לחלוק כאן את  העובדה שקרלסברג ישראל \ בוני האתר שלהם כותבים חד משמעית שקרלסברג היא "הבירה הטובה ביותר בעולם".

*מתוך carlsberg.co.il לאחר שינוי צבע רקע בלבד*

אז צדקתי?