*לחצו על התמונה לגודל מלא*
סתם כי התחשק לי.
מזבלה, מת עליכם!
שמעתי כבר על כמה אריזות ירוקות לפיצה. בעיקרון הם הסתכמו בקרטון ממוחזר. בסרטון הבא שעדיין לא זכה למספר ההגון של צפיות בYouTube (ולדעתי הוא עוד יזכה) מוצגת אריזה מדהימה.
הנה היא לפניכם:
מקור: נענע
למעשה גם כאן המוצר ירוק לסביבה בעיקר בגלל שהוא עשוי מחומרים ממוחזרים, אבל נוסף לכך שאנו חוסכים להוציא צלחות (שטיפה\הדחה\צלחות חד פעמיות). אבל הומצר ירוק בעיקר לסביבה האנושית. אני פשוט מקוסם ממעשי שמישות כאלו!
מחשבה: ניתן על הקרטון ליצור הדפס כזה שכשתקפלו אותו לחצי לאריזה המחודשת, תקבלו משמעות חדשה לעיצוב (כאשר לדוגמא חצי מלה מושמטת, או חצי ציור אשר נראה פתאום אחרת).
ולסיום, הנה עוד שימוש מוצלח בקופסת פיצה:
מומלץ לצפות החל מ0:33
יש המון מילים ש"עושות לנו את זה", לדוגמא "בוטיק", "חנות מפעל", "עבודת יד", "גורמה", "חוייה אותנטית".
מונח שעושה לי את זה מאוד, הוא " עיצוב מודולרי". קשה לי להסביר למה, אבל זה פשוט יפייפה איך ניתן לשנות את מראה המוצר, השימושיות שבו וכו'.
הנה כמה ספות יפיפיות מבית Prooff. בעצם. ספה אחת. אממ, רגע. ספה אחת? או שתיים עם שולחן, או, מה?




הבעיה היא, שכפי שזה נראה מהתמונות, בכדי לשנות את המבנה, זה דורש עבודה ממושכת. וכשאומרים לי "מודולרי" אני תמיד מקווה שהמבנה ישתנה בלחיצת כפתור.
—
וכבונוס עוד מוצר שהם עיצבו, אני לא יודע אם הוא מודלרי, אבל הוא יפה מאוד:

מקור: Designboom
כבר נתקלתי בעבר ביצירות שהפשטות שלהן הדהימו אותי.
הנה עוד אחת:

מדובר בשעון שולחני אשר ההחלפה של שעון הקיץ-שעון חורף מתבצעת בנגיעה קלה.
באחד הצדדים של העיגול (הממ, מוזר) קצה העיגול ישר לחלוטין, ולידו קטע נוסף ישר לחלוטין. כל מה שצריך לעשות זה להזיז את השעון שיעמוד על המשטח השני. פעולה זו אוטומטית מוסיפה שעה או מורידה שעה (מאחר והשעות מסומנות רק על ידי קווים ולא על ידי מספרים.
מקור: yankodesign
כיביתי את כל האורות בבית. בעשרות הבתים שניתן לראות מהחלון שלי האור דלוק.
$%^$&$%&#@#&@&%^&^)&^&@$@# עליהם.
יש דברים שאנשים נוהגים לעשות ומעצבנים אותי.
אחד מהם הוא שימוש במונח "האקר" כאשר הכוונה היא ל"קראקר". ההבדל הוא משמעותי מאוד, וחבל שמי שבעיקר טועה, הם אנשי התקשורת. ועוד כאלו שאמורים להבין בתחום הטכנולוגי.
זה עוד יותר מתסכל כאשר אני רואה את זה קורה באתר כלכליסט, שאני מאוד מעריך. חיפוש המונח "האקר" באתר מעלה תוצאות רבות. כאשר בכל אלה שאני עברתי עליהם, המונח האקר היה שגוי, והכוונה היתה לקראקר.
בחיפוש המונח "קראקר", קיבלתי תוצאה אחת בלבד, של הצדיקים לירון סיני ורועי נחמיאס, בהתיחסות לאנלייזר (בשאר הכתבות באתר הוא גם הוגדר כהאקר). אני מניח שהסיבה לכך היא ששניהם בכלל כתבים של אחיו הגדול של כלכליסט – Ynet.
אז כל הכבוד להם, אבל מה עם השאר?
זה מפריע לי בין היתר מאחר ויש בארץ קהילת האקרים משובחת (יש לי חבר טוב שחבר בה) אשר חבריה מחפשים חורי אבטחה באתרים, ואז יוצרים קשר עם בעלי האתרים ומסייעים להם להגן על אתריהם – מפני קראקרים.
לא סתם המונח הוא שונה. אהבתי את ההגדרה שקראתי בויקיפדיה – "האקרים בונים דברים, קראקרים הורסים אותם".
הבעיה היחידה זה שיהיה צריך למצוא מלה חדשה בעברית לתרגום של Coupon כי "תלוש" כבר לא מתאים.
הרבה פעמים אני מנסה לאמר דברים, אך הם לא יוצאים לי ברורים ואני מפספס את המטרה. כך גם עם כתיבת פוסטים.
הנה פוסט תחת הקטגוריה "ביהור עצמי" שמסביר בקצרה את מה שניסיתי לאמר בפוסט "הקשר בין מיחזור וחינוך", מאחר ואני לא מרוצה ממה שיצא:
-
אם לא היינו משליכים לפח את הזבל שלנו, הרחובות היו מלאים בזבל. אמנם יש אנשים שזורקים זבל ברחוב, אבל מעט (כי הרוב זורקים בפארקים וביערות. הממ, הומור שחור).
זה מאחר וזבל גורם לנו לתחושה לא נעימה, כך שעם השנים מפאת הנימוס ההורים החלו ללמד את הילדים שלהם כי אין להשליך פסולת בכל מקום, ולשם כך יש פחים ברחובות.
גם אותי חינכו לזרוק את האשפה שלי לפח. וזה מה שאני עושה. אני שומר על ניקיון, לדוגמא – בחודש שעבר הסתובבתי מעל ל10 דקות בניסיון לזרוק מסטיק לפח. מאחר ובדרך היו רק מתקני מיחזור (גם זה משהו. אין לי ברחוב שלי מתקנים כאלו, אבל העיקר שבשאר השכונה יש.) כך שנאלצתי להתהלך עם המסטיק בידי דקות ארוכות..
או! יופי שהזכרתם את נושא המחזור! בדיוק על זה רציתי לכתוב.
חשבתי לי כאשר כתבתי את הפוסט ההוא – למה נהוג לחנך את הילדים להשליך את הפסולת לפח זבל, במקום למתקן מיחזור? למה לא לחנך את הילדים גם למחזר. כן, להציב מתקנים למחזור ברחוב כמו באירופה בכדי שאנשים יכולו להשליך לשם פסולת. זה יופי שהסביבה האנושית נשמרת, אבל מה עם הסביבה האקולוגית?
הבעיה (כן, גם זו) היא בחינוך. צריך לחנך את המחנכים לחנך את המחונכים – למחזר.
*נראה לי שגם לפוסט הזה אני אעשה ביהור…