בניסוח עילג במיוחד כתבתי את הטקסט הבא:

השבוע דיברתי עם חבר על הפרסומות של קרלסברג: "אנחנו לא עושים משלוחים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו המשלוחים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים שיתוף בין דיירים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו השיתופים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים ברי כדורגל, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו ברי הכדורגל הטובים ביותר" וכו'. אבל מה שמעניין אותי זה המשפט שלהם על אותו העקרון: "קרלסברג- ככל הנראה הבירה הטובה ביותר". מה?! ככל הנראה?! "אני בטוח שבארץ היו אומרים פשוט 'הטובה ביותר'" אמרתי. אז החלטתי לכתוב את הפוסט הזה. ניגשתי אל מזבלה והתחלתי לחפש פרסומות כאלו. חיפשתי, חיפשתי, חיפשתי והתעצבנתי שאני לא מוצא כאלו. "איך זה שהם לא אומרים שהם הטובים ביותר?"שאלתי את עצמי.  עד שהבנתי. רגע, העובדה שאמרתי שבארץ היו מגדירים את עצמם כטובים ביותר סתם נבעה מתוך סטיגמה שהטלתי על הפרסומאים כפרסומאים (ועוד ישראלים).

הפרסומאים בהחלט מספרים מה טוב במוצר (גם אם הם מציגים את התכונה הטובה וחצי שלו) אבל הם לא אומרים שהם הטובים ביותר. אבל בכדי להחזיר את הדעה הקדומה שלי אומר שסביר שלולא החוק שמגביל אותם – הם היו עושים זאת מזמן.

כעת שמתי לב שהזיבלון (מחמאה בקרב אנשים מסוימים) דורי פרסם את האתר האינטראקטיבי החדש של קרלסברג.

עוד לא הסתכלתי עליו בכלל, ובנתיים הוא רק מנגן לי מוסיקה קיצבית ברקע, אבל הייתי חייב לחלוק כאן את  העובדה שקרלסברג ישראל \ בוני האתר שלהם כותבים חד משמעית שקרלסברג היא "הבירה הטובה ביותר בעולם".

*מתוך carlsberg.co.il לאחר שינוי צבע רקע בלבד*

אז צדקתי?

-פוסט זה הנו פוסט עילג שפורסם רק כי צריך לפרסם משהו.

עד כמה אנחנו משתכנעים ממסרים פרסומיים?

אני אתמקד בעיקר במשפטים המלהיבים שאמורים "להדליק" אותנו אבל ישנם מסרים נוספים – שמלחיצים אותנו, שמפחידים אותנו, שמשעשעים אותנו, וזאת במטרה הפשוטה – למכור.

בספר "שיווק באינטרנט" של ד"ר רוני הורוביץ ואריאל הוכשטדט, אשר קניתי לפני כמה שנים, באחד הכרכים ישנה טבלה של מילות כח (מילות עוצמה, הבטחה, רגש, הגיון וביטויים מושכים) אשר עלינו לשלב אותם בקופירייטינג של האתר במטרה למכור. באופן דומה י' קורן (שאכתוב כבר בעתיד על מבריקותו במכירה באינטרנט) מציע כבונוס לרוכשים של ספרו Adwords Secrets קובץ נוסף המכיל 100 מילות כח אשר ניתן ואף מומלץ לשלב במודעות הגוגל אדוורדס שלנו. שוב, במטרה למכור. רק שהפעם המכירה היא הלחיצה.

אבל האם מילים עובדות עלינו עד-כדי-כך?

סביר להניח שכן.

זה מה שגורם לי לתהות בנוגע לסיטואציה הבאה:

היא (בת 7) צופה בטלויזיה. ערוץ 81 – לוגי. ערוץ נפלא, תוכניות חינוכיות שילדים באמת אוהבים!

יש פרומו לתוכנית חדשה בשם "שלישית דה גמא", או משהו כזה. בכיכובם של אילן רוזנפלד, קובי פרג' ועודד פז. המוכרים לילדים כ"שלישית הפיג'מות" – הפיג'מות היא תוכנית מצחיקה למדי אשר יכולה לשעשע גם מבוגרים (בעיקר מכיוון שיש שם הרבה בדיחות לקהל המבוגר יותר, ולכן לדעתי מרבית הצופים של התוכנית לא מבינים הרבה מן הבדיחות המופיעות בה).

בפרומו תוארו הקומיקאים, כמעט ללא מחשבה שניה, "השלישיה המצחיקה ביותר בטלויזיה".

הילדה עונה בתגובה "אבל הם בכלל לא הכי מצחיקים".

כן, על אף היות הילדה ילדה (…) פרסומאים "ממולחים" פשוט לא מצליחים "להאכיל אותה לוקשים" אשר היו עובדים בקלות על מרבית המבוגרים.

והרי, עושים לנו את זה בפרומואים כמעט לכל התוכניות. בעיקר בריאלטי, אחר כך בתחקירים ולבסוף כמעט בכולם. כי לנפח את האמת תמורת רייטינג זה הגיוני.

השבוע דיברתי עם חבר על הפרסומות של קרלסברג: "אנחנו לא עושים משלוחים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו המשלוחים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים שיתוף בין דיירים, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו השיתופים הטובים ביותר", "אנחנו לא עושים ברי כדורגל, אבל אם היינו עושים, כנראה הם היו ברי הכדורגל הטובים ביותר" וכו'. אבל מה שמעניין אותי זה המשפט שלהם על אותו העקרון: "קרלסברג- ככל הנראה הבירה הטובה ביותר". מה?! ככל הנראה?! "אני בטוח שבארץ היו אומרים פשוט 'הטובה ביותר'" אמרתי. אז החלטתי לכתוב את הפוסט הזה. ניגשתי אל מזבלה והתחלתי לחפש פרסומות כאלו. חיפשתי, חיפשתי, חיפשתי והתעצבנתי שאני לא מוצא כאלו. "איך זה שהם לא אומרים שהם הטובים ביותר?"שאלתי את עצמי.  עד שהבנתי. רגע, העובדה שאמרתי שבארץ היו מגדירים את עצמם כטובים ביותר סתם נבעה מתוך סטיגמה שהטלתי על הפרסומאים כפרסומאים (ועוד ישראלים).

הפרסומאים בהחלט מספרים מה טוב במוצר (גם אם הם מציגים את התכונה הטובה וחצי שלו) אבל הם לא אומרים שהם הטובים ביותר. אבל בכדי להחזיר את הדעה הקדומה שלי אומר שסביר שלולא החוק שמגביל אותם – הם היו עושים זאת מזמן.

–

זה היה אמור להיות פוסט קצר על אותה הילדה עם קריצה לשיחה שלי על קלסברג שבן רציתי להציג דוגמאות למה שחשבתי לנכון. אך במהלך כתיבת הפוסט – הבנתי, הפרסומאים יאמרו הכל בכדי שנקנה את המוצר ויפעילו עלינו שלל טריקים, אבל על החוק הם לא יעברו. איזה מזל שיש חוק. אחרת עוד היו מצליחים לעבוד עלינו ולגרום לנו לקנות דברים שאנחנו לא צריכים… מאין עולם קפיטליסטי שכזה. אבל מזל שיש חוק.

–

הילדה הזו היא פשוט צרכנית נבונה. לא משתכנעת ממה שאני, שישבתי לצידה, כן השתכנעתי. היא עם האמת שלה. האם אני דפוק? האם כולנו?